מויקיפדיה:ATP (ראשי תיבות של Adenosine Triphosphate; אדנוזין טרי-פוספט, בעברית: אדנוזין תלת-זרחתי) הוא נוקלאוטיד, סוג של תרכובת אורגנית, בעל חשיבות עליונה בכל היצורים החיים.ה-ATP נוצר על ידי המיטוכונדריה.ATP בנוי מהבסיס החנקני אדנין, המחובר לפחמן 1 של הסוכר ריבוז, ומשלוש קבוצות זרחה המחוברות לפחמן 5 של סוכר זה.ATP משמש כמטבע אנרגיה בכל התאים החיים. (תתעלמי מהכינוי שלי, אני לא באמת יודעת מה זה אומר) X
אנרגיה תאיתהאנרגיה התאית היא אנרגיה כימית שמשתחררת מפירוק המזון בתא. היא הכוח לבצע עבודה בתא ולהניע תהליכים שחיוניים לקיומו.מקור האנרגיה של התא הוא המזון. המזון מתפרק במערכת העיכול לאבני הבניין הבסיסיות (סוכרים – לחד-סוכרים, חלבונים – לחומצות אמינו, שומנים – לחומצות שומן). אבני הבניין נספגות לדם ומוכנסות לתאים.הפחמימות מספקות את רוב האנרגיה לגוף, מפני שהן זמינות – פירוקן מהיר ופשוט.כשהפחיממות לא זמינות, הגוף משתמש בשומנים, אך זה פחות משתלם כיוון שתהליך פירוקם דורש השקעת אנרגיה גדולה.במקרים של הרעבה קיצונית הגוף משתמש בחלבונים כמקור אנרגיה, אך יש בכך סכנה גדולה – פירוק הרקמות והשרירים שבונים את הגוף.בתא, המולקולות שלא מיועדות להפקת אנרגיה מתחברות על מנת לבנות חומרים חדשים (למשל, הרכבה של חומצות אמינו לחלבון) בעזרת אנזימים, או משמשות כחומר תשמורת לתא (שומנים).הגלוקוז מוכנס לתא דרך נשא. כבר בציטופלסמה מפורק הקשר הכימי בין 3 פחמנים ל-3 פחמנים בסיוע של אנזימים, וכך נוצרות שתי מולקולות של חומצה פירובית (כל מולק כזו מכילה שלושה פחמנים, בתוספת מימנים וחמצנים). בפירוק הקשר הכימי הזה משתחררות שתי מולקולות ATP.ATP – מולקולה אורגנית, המורכבת משלושה פוספאטים (זרחנים, P) המחוברים לאדנוזין (מולקולה השייכת לקבוצת אבני הבניין של ה- DNA בגוף).זוהי המולקולה השימושית ביותר לביצוע תהליכים מיידים בתא, מספקת אנרגיה לאנזימים, משאבות וכו. היא מהווה מאגר לאנרגיה זמינה (אוגרת בתוכה את האנרגיה הכימית שמשתחררת מפירוק המזון).שתי מולק החומצה הפירובית מוכנסות למטוכונדריון בדיפוזיה, שם מתרחש תהליך הנשימה התאית:חומצה פירובית + חומצה פירובית + חמצן מים + פחמן דו-חמצניבשפה כימית: C6H12O6 (s) + O2 (g) H2O (l) + CO2 (g)למה צריך לפרק את הגלוקוז לשתי מולקולות, ורק אז לפרק אותן בתהליך הנשימה התאית במיטוכונדריה? מפני שמולקולת הגלוקוז גדולה, וכדי שהתא יוכל להשתמש באנרגיה שמצויה בתוכה, הוא צריך לערוך פירוק ראשוני לשתי מולקולות קטנות יותר של חומצה פירובית.בתוך המיטוכונדריון יש קרום מפותל, שעליו אנזימים שתפקידם לזרז את תהליך הנשימה התאית. מבנה הקרום המפותל מאפשר נקודות מגע רבות יותר בין המולקולות לאנזימים, ובכך מייעל את פעילות המיטוכונדריון.האנרגיה הכימית שמופקת בתהליך נאגרת ב – 34 מולקולות /ATPמולקולות אלה משוחררות מהמיטוכונדריון עי אנזימים שנמצאים על הקרום העוטף אותו. הן נקשרות לאנזימים, משאבות, אברונים וכו (שזקוקים לאנרגיה בכדי למלא את תפקידם), ובכדי להעביר להם אנרגיה, מנתקות את הקשר בין הפופסאט השני לשלישי. קשר זה אוגר בתוכו הכי הרבה אנרגיה, ובפירוקו משתחררת כמות אנרגיה גדולה יחסית.לאחר ניתוק הקשר עם הפופסאט השלישי, המולקולה שנוצרת נקראת ADP. היא אוגרת בתוכה הרבה פחות אנרגיה.אבל, מולקולת ה-ADP לא מבוזבזת ; היא יכולה לקשור אליה זרחן נוסף, וכך להפוך שוב ל-ATP, לנתק שוב קשר עם פופסאט אחד, וכו (תהליך מחזורי).ה-ATP לא משמשת כחומר תשמורת בתא, אלא כמקור לאנרגיה זמינה ולביצוע תהליכים מיידיים.היא לא יוצאת מתוך התא – כל תא מייצר מולקולות אלה לעצמו. הנשימה התאית היא תהליך רב שלבי, שמעורבים בו סוגי אנזימים רבים. בתהליך נצרכת ונפלטת אנרגיה. הוא מתרחש בכל התאים החיים.תהליך יצירת החלבונים הוא תהליך רב-שלבי, שמעורבים בו סוגי אנזימים רבים. הוא מתרחש בריבוזומים בסיוע של אנזימים, ונצרכת בו אנרגיה. הוא מתרחש בכל התאים החיים.חום גופנו נקבע עי ניצול האנרגיה שמשתחררת בפירוק המזון ונאגרת במולק ATP לביצוע תהליכים שונים בתא. X
שאלות קשורות